צלצל/י 0509006596

 

                    טיפול בילדים ונוער עם ADHD

 

אימא שואלת:

"איך אני גורמת לילד שלי לקום בבוקר?  הוא אינו מוכן לקום למפגשי הזום של בית הספר וגם בד"כ הבקרים איתו איומים ונוראיים"

 

 

אענה באריכות מהנסיון הפרטי שלי(זו הסיבה שאני מטפלת היום  בילדים ונער):

כשהבן הקטן שלי היה בכיתה ג'(ילד מאובחן ADHD) הבקרים אתו היו סיוט. הוא לא רצה ללכת לבית הספר, הוא קם כעוס וקיטר על כל העולם. הוא חזר מתוסכל מבית הספר ולא היה מוכן ללכת לישון בזמן שקבענו לו(רצה ללכת לישון בזמן שאחיו הגדולים הלכו).  

כל "בעיות ההתנהגות"  חיכו לנו ההורים, אחרי שעות בית ספר. למזלו, הוא ילד חכם מאוד וציוניו לא נפגעו. הוא פשוט נבלע בתוך המון התלמידים ולא ממש שמו לב לכל מיני בעיות שצצו.  

ככ הרבה דברים לא נחמדים קרו(בעיקר סביב הנושא החברתי) בבית הספר ולנו ההורים לא היה צל של מושג. אני כאימא פגשתי כל הזמן ילד כועס שרב עם אחיו בתדירות גבוהה. משתמש בכוח פיזי מולי, ילד מתוסכל שלא יודע להסביר את סיבות התסכול(והאמינו לי,  לא הפסקתי לחפור לנסות ולהבין מדוע). 

זכור לי בוקר קשה במיוחד. שהילד לא רצה ללכת לבית הספר. לא היה מוכן לנעול את נעליו. ואחרי שעה מייאשת מאוד של עצבים כעס ורחמים עצמיים) סחבתי אותו בכוח לרכב ביד אחת וביד השנייה החזקתי את נעליו.

מרוב ייאושי הטחתי בו כמה קשה לי איתו, כמה נמאסה עליי ההתנהגות שלו במיוחד שאני לא יודעת מדוע הוא מתנהג כך.

מאחורי הקלעים היינו כל הזמן בקשר עם המחנכת, הקצו לו מאמנת אישית פרטנית, טיפול בחיות וכל מיני....

נלוו לכך התייעצויות עם הנוירולוג ושינוי כדורים תדיר בגלל תופעות הלוואי ובכלל,

הרבה מאמצים שעלו בתוהו ולנו כהורים הייתה הרגשה כאוטית שהילד שלנו שונה, אחר מילדים בגילו, הרגשת כישלון כהורה ותסכול אין סופי.

בעיקר הייתי מאוד מתוסכלת, כי עזרתי להרבה הורים עם הילד שלהם ועם הילד הפרטי שלי נחלתי כישלון עגום(הסנדלר הולך יחף).

 

ברקע המון אנשי מקצוע: מטפלים אלטרנטיביים(המאסטר שלי בnlp

 לילדים(מכפר סבא), מטפל נוסף שניתן לי בהמלצת חברה, גם הוא ממושב קרוב לכפר סבא). פסיכולוגית ילדים והיריעה קצרה מלהכיל. במקביל אנחנו כהורים עברנו הדרכת הורים לילדים עם adhd. שום דבר מכל אלו לא הואיל(וכולם בעלי מקצוע מעולים).

מן הסתם המון הורים מזדהים עם כל מה שכתבתי עד כאן. 

ביום בהיר אחד הבנתי שהילד שלי לא רוצה ללכת לבית הספר כי הוא סובל שם. הוא לא עצלן, הוא לא באמת שונא לימודים(כמו שאמר לנו תדיר). הילד שלי סובל ואני מכריחה אותו ללכת למסגרת שאינה נעימה לו, בעיקר מהפן החברתי.

ככל שהתעמקתי בילד שלי, לא בהתנהגות המגעילה שלו כלפיי אלא במה שהיא שידרה 

הבנתי שהילד שלי במצוקה נפשית גדולה ואני חייבת להצילו.

חיפשנו עבורו מסגרת חדשה, מסגרת מיוחדת, אחרת: מכילה אוהבת ופתוחה- תרתי משמע(הרבה מפעילות בית הספר נעשית במרחב הפתוח תוך שמירה על חוקים וגבולות ברורים מאוד). 

היה קשה מאוד להעבירו לשם. המון התנגדויות, הילד שלי היה בבית כמעט חודשיים עד שקבלנו אישור לעבור למסגרת החדשה הזו.

בכל התקופה המאתגרת של המעבר, היו לי המון שיחות עם הבן שלי. המון תובנות חדשות. עכשיו, כשאנחנו לא לחוצים על לקום בבוקר ללימודים, הלחץ שירד איפשר גם לילד שלי להירגע.

הבנתי שעשיתי המון נזק לילד שלי. נזק שעליי לתקן(גם היום אני מאמינה שהכל הפיך). בקשנו מהגדולים להפסיק לומר שהם שונאים את בית הספר(שניהם תלמידים מצטיינים).

 

* בגלל שהבן שלי חווה דחייה חברתית, הוא לא הסכים ללכת לשום חוג באיזור מגורינו.

   חיפשנו ביחד מה נכון לו כדי שהחוויה הזו תשתנה.

   הוא בחר בסייף והחחטתי לזרום עם החלטה זו.

   בסייף יש חוקים ברורים.

   סייף מחייב תגובה מהירה

   סייף מחייב כושר גופני

   וסייף מחייב אותנו לנסוע לסוף העולם שלוש פעמים בשבוע.

   החלטנו ללכת על זה.

   וככה במשך שנה וחצי הסענו אותו.

  זה היה כרוך בהמון ויתורים מבחנתינו אבל, ראינו כי יש שינוי מגמתי חיובי מאוד, בכל כך הרבה דברים ולכן      המשכנו בכך.

 

 

הבנו שכדי שתפיסת העולם של הילד שלי תשתנה אנחנו חייבים לדבר אחרת בבית.

במקום לדבר על מה לא...לדבר על מה כן.

מדוע בית ספר חשוב, מה ניתן לקבל מבית ספר. מה עושה לנו שיגרה בחיים ועוד...

במקום לחייב אותו ללכת לישון בשעה מסוימת. החלטנו לעשות בדיקה של קימה בבוקר, עירני או עייף.  וכך להחליט ביחד מה השעה הנכונה ללכת לישון(לדבר בגובה העיניים עם הילד מתוך מסר ברור של הבנה, הכלה ועם זאת לעמוד על כך שמה שהוחלט יצא לפועל).

דברנו בבית על מה אנחנו מרגישים, כדי שגם הוא ייפתח ויספר. 

ובעיקר, הרבה הומור חיבוק ואהבה.

אחד הדברים שאני עבדתי עליו, באופן אישי, הוא עניין הכעס שלי. מיתונו והפניית אנרגיה זו למקומות יעילים.

תבינו, הבעיה בכיתה ג' לא צצה ביום בהיר אחד. הבעיה החלה כבר בגן.

כל החיות(הסכמתי להן באמונה שהן יעילות מבחינה טיפולית) שהיו בבית 

כל הטיולים בשבת

כל זמן איכות לכל ילד

כל הסיפורים לפני שינה.

כל האהבה והסלחנות שחשבתי שאני עוטפת בהם את ילדיי טפחה לי בפרצוף.

העטר'ף שהיה אצלי בבית, הריבים הקולניים שלפעמים גם חרגו ממילים גרמו לכך שאהיה מלאה בכעס ותסכול שאותו העברתי לילדיי.

היום, הבן שלי לומד בחטיבה טכנולוגית.

הבנו שהנטייה הטבעית שלו היא מדעים וטכנולוגיה. הבנו שבית הספר אמור לענות על הצרכים של הילד שלי. הבנו שאנחנו צריכים לחפש מסגרת מתאימה לבן שלי ולא ההיפך(להתאים את הבן שלי לבית הספר).

(נלחמתי שיקבלו אותו שם למרות שאנחנו גרים מחוץ לעיר ולא היה תקן לילד חוץ)

הוא חי את הייעוד שלו. הוא כל היום עסוק בליצור דברים.  מתכנת דברים ויוצר אותם במדפסת תלת מיימד. הוא יודע מה הוא אוהב ומתעסק בכך.

התפרצויות הכעס והזעם הנוראיות שהיו לו נעלמו.

הילד הסרבן, הכעוס, חסר הסבלנות. הילד שדיבר בשפה בוטה(אף פעם לא קללות), הילד עם בטחון עצמי "ברצפה"(ילדים החרימו אותו ולא שתפו אותו בהפסקות במשחק כדורגל, הטיחו בפניו שהוא שחור ומכוער, המון זמן לא היה מסוגל להסתכל במראה)

הילד התזזיתי שבשעה 18:00 ערב ערב היה מתחיל מירוץ קבוע סביב הכורסא בסלון עד שהיה מתעייף הפך לנער חייכן, שאוהב את עצמו עם צחוק מתגלגל, מתחשב אהוד ושנון.

ילד, שקם בבוקר עצמאית בשעה 6:00 , נוסע בשני אוטובוסים כדי להגיע לבית הספר (גם היום בתקופת לימודי האון ליין. אני לא אומרת לו מתי ללכת לישון ואני לא מכוונת לו את השעון לקימה בבוקר שלמחרת. הוא עושה זאת באופן עצמאי ).

הכל היום קורה, כי הילד שלי בוחר כל בוקר מחדש לעשות את מה שהוא עושה. בעיקר כי הוא רוצה את זה עבור עצמו.

 

במהלך התקופה המאתגרת הזו, כבר הייתי מאמנת מוסמכת לNLP . החלטתי להתמקד בילדים ונוער, עברתי התמחות לNLP לילדים ומתבגרים. התמחות לטיפול בילדים עם ADHD.

הגישה נכונה עבור כל הילדים, קל וחומר לילדים עם ADHD.

אחד מהתסימינים שצצו אצל הבן הקטן שלי  התבטאו בחרדה חברתית ו OCD(ברמה נמוכה יחסית)

 

כדי שאוכל להבין ולגשת נכונה אליו, החלטתי גם להתמקד בטיפול בחרדות. למדתי מגוון רחב של כלים מעולמות טיפול שונים.

אם פעם, בכל נסיעה, הילד שלי היה שואל אותנו עשרות פעמים מתי מגיעים, היום זו שאלה אחת של: כמה זמן הנסיעה ולפעמים הוא פשוט  בודק בוויז בעצמו.

 

  

(רק אומר שגם הילד הגדול שלי עם ADHD) 

והאתגרים שעברתי איתו אומנם שונים מהאתגרים שעברתי עם הבן הקטן שלי

ויחד עם זאת זהים במהותם.

 

הסיפור הפרטי שלי, הביא אותי לעסוק במקצוע בו אני עוסקת היום.

 

הפעם בחרתי לשתף אתכם באמצעות הילדים הפרטיים שלי אבל כמובן, הוא לא התחיל שם. הוא התחיל בילדות שלי והביאני עד הלום.

 

אני לא מאמינה בחוקים שרירותיים. אני לא מאמינה שטיפול בילד אחד זהה לטיפול שילד אחר אמור לקבל. האינדיבידואל שבו מחייב אותנו להתייחס לכל אחד בהתאם לעולם האמונות והערכים הספציפיים שלו.

אני מאמינה שכשאנו מביאים ילד לעולם, אנחנו מלאי ציפיות שצריכות בבת אחת להסתכם בהבנה פשוטה מאוד:

הילד שלנו מושלם כפי שהוא, ואנו משמשים סוג של צינור כמעבר לבגרות שלו.

לכן הצינור הזה חייב להיות אוהב, משחרר ובעיקר נאה דורש נאה מקיים.

 

אני מאמינה בגילוי עצמי. הצינור הזה שהוא אנחנו, יכול לכוון ולהראות איך ובאילו אמצעים אנחנו משתמשים עבור עצמינו, ומה שהם יסכימו לקבל זה שלהם לנצח.

אל תכריחו אותם ב-מה....תלמדו אותם באיך....

שהם יבחרו את המה (לכולנו סקרנות טבעית שנולדנו עימה)

ויסיקו (גם באמצעות הדרכה נכונה מאתנו) איך להשיג את זה .

 

הילדים שלי הם חלק מהצמיחה האישית שלי.

ניתנת לי הזכות כל יום מחדש לעבוד עם ילדים ומתבגרים הזקוקים בסך הכל שמישהו....יגלה אותם.

את הכוחות המדהימים שיש בתוכם ויכוון אותם באיך להשתמש בהם.                                                                  

                                                                  

             

  

 

אהבתם? מוזמנים לשתף, לפדבק ולשלוח לחברים שלכם.

אם אתם מעוניינים לקבל עוד מאמרים, קצרצרים, מוכווני טיפול בילדים ומתבגרים, אתם מוזמנים להכניס  את פרטיכם ל"דיוור הישיר" ותקבלו את העדכונים "חמים מהתנור".

 

 

להתייעצות ראשונית ולקביעת סדרת אימון: 050-9006596

או באמצעות פניה ישירה דרך האתר. www.facebook.com/riki.coach.nlp

 

אתם יכולים למצא אותי גם בפורטל הבא:  http://www.coaches.co.il/