גמילה מהרטבה

יש הרבה שיטות לגמול את הילדים שלנו מהרטבה. שיטת הפעמון(בנוי קצת על הניסוי של פבלוב), גישה תרופתית, צמחי מרפא ועוד. שיטת ה-NLP נגשת אל סוגיית ההרטבה ממקום מדעי(מדעי הפסיכולוגיה והמוח).

בעולם הפסיכולוגי זהו שלב נוסף בהפרדות של הילד "האני" העצמי מול התלות שעד לא ממזמן הייתה לו בהוריו. מצד אחד זהו שלב פיזיולוגי גרידא מצד שני שהו שלב רגשי לחלוטין שעלינו להבינו. ההבנה שיש לנו יכולת שליטה עצמית, יכולת האיפוק זהו שלב קריטי בהתפתחות הילד לאימוץ יכולות רבות אחרות בעתיד שיכריעו את הצלחתו בחיים. שליטה עצמית תתבטא בעתיד שליטה על הצרכים הבסיסיים שלנו, שליטה על הצמא על הרעב וכמובן בעתיד הרחוק יותר: איפוק מלהשמיע את דבריו כשיש עוד ילדים, המעבר לעולם החיברות, ההתחשבות באחר, לחלוק עם האחר, להמתין בתור, ועוד ועוד תהליכים שיושפעו בצורה ישירה או עקיפה מאימוץ יכולת זו.

מדע המוח מאפשר לנו להבין איך התת מודע מפרש את הסיטואציה "הטרגית" של הילד ואיך ניתן לתת פרשנות חדשה אשר תשליך על כל העולם הרגשי של הילד בצורה אחרת אשר תגרור תגובה רגשית והתנהגותית אחרת.

דוגמה מתהליך אצלי בקליניקה:

 י' ילד בן 9 שחזר להרטיב, כשאביו עזב את הבית(היה בכלא). אגב,  לילד נאמר שהאבא בחו"ל בענייני עבודה. בתהליך עצמו גילינו שהוא חזר להרטיב כדי להחזיר את אבא הביתה שהשגרה בבית תחזור(סבא וסבתא באו לעזור לאימא להתנהל עם חמשת ילדיה, סבא מאוד נוקשה מה שהקשה מאוד על האווירה בבית).

אז הסיבה הראשונית היא : להחזיר את אבא הביתה.

הסיבה העמוקה יותר: סבא נוקשה וקשה לי אתו, אני מקבל הרבה עונשים קשים. אם אני ארטיב אני תינוק ותינוקות לא מענישים, תינוקות מחבקים ומנשקים(צורך בגילויי אהבה- חיבוקים, נשיקות ועוד) משיחות עם י' מצאנו שאבא היה מאוד רך עם הילדים מחבק הרבה ומנשק .

חיפשתי עם י' אלטרנטיבה התנהגותית טובה יותר: העונשים היו סביב התנהגותו עם יתר האחים. מצאנו כי אם ינהג כילד בכור שאחראי על התנהגות האחים שלו, יעזור להם בשיעורי הבית, ישחק איתם ועוד ירגיש גדול, ירגיש סיפוק על מעשיו, יקבל הרבה חיבוקים ונשיקות מאימא וסבא(גאווה על התנהגותו החדשה).

כמובן שבמקביל(בעיקר בגילאים הצעירים) אני נפגשת גם עם הגרעין הסביבתי המשפיע(הורים, סבא, סבתא, אחים ועוד...). בשיחה עבדנו על שינוי תגובתי. במקום ענישה, תגמול על התנהגות טובה( מחזק את הרגשת הסיפוק ,הדימוי והביטחון העצמי של הילד).

הילד כמובן הפסיק להרטיב, הסבא למד להתחבר לנכדיו(מלראות את הנטל בעניין מצא כי מאוד נחמד לו לשחק עם הנכדים).

רוב הילדים המגיעים אליי נגמלו בעבר הרחוק או הקרוב שלהם אך חזרו להרטיב. לרוב נגלה כי זה בשל אירוע "טרגי" שהילד חווה בצורה ישירה או עקיפה: הולדת אח/ות חדשה. מעבר לגן, גירושין או משבר זוגי אצל הוריו, מחלה ועוד...

בתהליך עצמו נימצא "תחליף"(התנהגותי/מחשבתי/ריגשי) טוב יותר ואפקטיבי יותר(הכל תוך כדי תחקור עולמו הפנימי ושיתוף פעולה עם ושל הילד, ציפיות מול מציאות אינדיבידואלית, פרשנות חדשה וכו).

אם נהניתם לקרא את המאמר אתם מוזמנים לשתף במדיה. להתייעצות או לקביעת פגישה מוזמנים להתקשר או להשאיר פניה  כאן באתר ואני אחזור אליכם בהקדם האפשרי.

ריקי: 050-9006596