טיפול בגמגום וטיקים

 

את הגמגום והטיקים אני מאחדת במאמר אחד משום שהרבה פעמים נמצא כי מדובר באותן התלבטויות נוירולוגיות או רגשיות וגם פחות או יותר באותה דרך טיפולית .

האם הגמגום או תוצאת לוואי נוירולוגית? האם היא תוצאת לוואי רגשית?

הניתור יהיה באמצעות בדיקות נוירולוגיות מוקדמות טרום הטיפול אצלי. במידה ואין בעיות נוירולוגיות נכוון לתהליך רגשי בלבד, במידה ויש בעיה נוירולוגית נעבוד גם על נושא התנהגותי. נלמד לשלוט ברמה מסוימת בטיק או בדיבור.

גם גמגום וגם טיקים(קולניים, מצמוץ מהיר בעיניים, תנועות בלתי רצוניות ועוד) הם תוצאה ישירה של לחץ. לכן חלק מהתהליך יהיה להביא את המתאמן למצב רגוע וללמד אותו כמובן איך להגיע למצב זה בכוחות עצמו.

בד"כ נמצא כי טיקים(שאינם על בסיס נוירולגי) ייעלמו מעצמם סביב גיל ההתבגרות. 

 הלחץ יכול לנבוע מהרבה סיבות: חברתיות, לימודיות, אישיות ועוד. לכן חלק נכבד מהתהליך יהי לעבוד על העצמת הביטחון והדימוי העצמי של הילד. זיהוי הכוחות הפנימיים שלו ושימוש בהם. כשהוא בכל זאת נכנס למצב "מעורער" איך לזהותו ולשנות את "STAE OF MIND" שלו(הלך הרוח).

הרבה פעמים בתהליך עם ילדים אני אתחיל לעבוד איתם סימפטומלית ותוך כדי גם עבודת עומק כמובן בתיאום ציפיות מלא עם ההורים. סימפטומלית הכוונה: הגמגום, הטיק ומקורו

כשהסימפטום נחלש או נעלם, קל יותר לעבוד רגשית עם הילד משום שיש שם סיפוק רב מהצלחת התהליך, הוא מרגיש גאה עם הרבה סיפוק, מרגיש מחובר למטפל שלו ומשתף פעולה בשמחה. כל אלו חשובים מאוד להמשך התהליך ולהצלחתו הגבוהה.

את זאת אני עושה בטכניקות שונות מעולם ה-NLP  כשדמיון מודרך הוא אחד מהכלים המעולים לעבוד עם התת מודע ולהטמיע התנהגויות חדשות שהמוח יכול לייצר. 

 

דוגמה מתהליך אצלי בקליניקה: נ' נערה בת 13 עם טיקים(אימא שלה מאובחנת טורט ברמה בינונית). מבחינה נוירולוגית עדיין אין ניתור סופי לטורט אצל נ'.

נ' הגיע אליי עם מצמוץ בתדירות גבוהה בעיניים. מצאנו יחדיו שכשנ' מאוד מרוגשת(גם חיובית וגם שלילית), המצמוץ מתגבר מאוד.  מצאנו שאחד הדברים שגורמים לה למתח ועצבים אלו היחסים המעורערים בינה לבין אחותה הגדולה.(במקרה(או שלא במקרה), העברתי תהליך בו זמנית גם עם אחותה שהגיע לטיפול במשהו אחר לחלוטין. עובדה שעזרה מאוד לקצור הצלחה בתהליכים שלהן).

נ' נערה חייכנית ומקסימה. מאוד חברותית, מאוד שאפתנית, מאוד מחוברת למשפחתה.

בתהליך עם נ' עבדנו על מערכת היחסים בינה לבין אחותה. בינה לבין משפחתה, הייתה שם תלות גדולה במשפחה . כשזיהיתי אותה, חיפשנו דרכים לחבר את נ' לעוצמות ולכוחות הפנימיים שבה כך שתלות זו תפחת והיחסים בבית יהיו שיוויוניים. מה שגרם בסופו של דבר, שנ' תעריך את עצמה מאוד, מה שגרם ליתר המשפחה, להעריך את נ' מאוד בבית ובדרך עקיפה הופחתו בצורה ניכרת המצמוצים בעיניים.

כחלק מהתהליך, עבדנו גם בצורה סמפטומלית על המצמוץ במהיר בעיניים. שעזר די מידית גם מהמקום הרגשי להתחבר לעולם ההצלחות שלה, להכיר ביכולות הפנימיים שלה מה שהשליך גם על היכולת שלה לעמוד מול אחותה(בעיקר עם אחותה) ולהרים את היחסים ביניהן למצב של קרבה ואהבה.

בתהליך עם נ' גילינו כי מאוד חשוב לה להיות האחות הקטנה של ע'. "בעיית המצמוצים" הייתה פתרון של נ' למשוך את תשומת ליבה של ע' והתקרב אליה ממקום של רחמים.(ע' תרחם עליה ותגונן עליה). מצאנו כי גם כשנ' חזקה מאוד ומודעת לכוחות שלה ומביאה אותם לידי ביטוי, ע' מצאה שפה משותפת עם אחותה הקטנה שבמקרה מאוד מפותחת רגשית, מה שעזר לשתיהן מאוד להתקרב. 

במאמר מוסגר-הצורך שלנו במשפחה הוא ברור...יש לנו צורך כבני אדם לחיות בקהילה. המשפחה היא גרעין מצויין לקהילה, להרגיש בטחון ועוד צרכים בסיסיים שלנו כבני אדם. כשבמקום בבית שלנו מעורער, אנחנו לא מצליחים לבוא לידי ביטוי ואנחנו מרגישים חוסר יציבות. בהרבה מאוד מהמקרים של חוסר יציבות, חוסר ביטחון, והרגשה שהקרקע נשמטת לי תחת הרגליים כדאי לחפש במסגרת הכי משפיע על הילד, שבדרך כלל הוא הבית. שם אצטרך שיתוף פעולה מלא מההורים לעזור ולאפשר הרגשת ביטחון לילד שלהם. 

 

דוגמה מתהליך אצלי בקליניקה לטיפול בגמגום:

ד' הוא ילד בן 7, לפני כשנה החל הגמגום, ממש סמוך לעלייתו לכיתה א'. ד' לפעמים מדבר בשטף, בדיבור קולח. מה שבהחלט מורה על עניין רגשי ולא על בעיה נוירולוגית.

ד' הוא ילד מאוד מפותח קוגניטיבית ורגשית. הפעם הראשונה שיצא לו גמגום היה בכיתה א' כשהצביע "בטעות" וכשהמורה ביקשה ממנו לגשת  ללוח לכתוב את התשובה הנכונה(המקצוע עברית), יצא לו קול מוזר מהפה, כשהמורה שאלה אותו מה בדיוק אמר יצאו לו רק הברות מהפה ללא חיבור הגיוני וזה שיעשע את כל הכיתה וכולם צחקו(עליו עליו בפרשנות של ד').

הצחוק הזה של כל הילדים העביר בד' רעד בכל הגוף ומאותו זמן כל פעם כשד' מדבר לבד בפני אחרים הרעד גורם למילים להישמע גמגום(בפרשנות של ד'). בעיקר הפסיק להצביע ולענות על תשובות בכיתה.

בתהליך שעשינו יחדיו אני וד', לימדתי אותו להסתכל על סיטואציות בפרשנויות חדשות. זה משחק שהמצאתי לעבודה עם ילדים. שחזרנו מחדש את הסיטואציה ה'טראומטית' של ד' ומצאנו לה פרשנויות נוספות. כשמצאנו פרשנויות חדשות,  "ערערנו" על הפרשנות הראשונית שלו: "הילדים צחקו עליו" מה שגרם בסופו של דבר להתנהלות חדשה בזמן דיבור.

בנוסף עבדנו על סימפטום הגמגום באמצעות דמיון מודרך מצאנו דרך חדשה להוציא את המילים מהפה. בזמן דיבור הרגשת הרעד התחלפה להרגשה של זרימת גלים בחוף האהוב עליו(הראשון לציון). 

הדיבור חזר להיות שוטף כבעבר וד' חזר לענות על שאלות המורים בכיתה.

 

כולנו נותנים פרשנויות שונות לסיטואציות כאלו ואחרות. הפרשנות שלנו לסיטואציות היא הרת גורל, משום שהיא זו שתכתיב מכאן ואילך את התגובה שלנו הן הרגשית והן ההתנהגותית ותגרור אחריה רצף של אירועים נוספים. המקום שלנו כמבוגרים, להבין כי הפרשנות שלנו היא לא בהכרח נכונה למציאות(משום שאנו מפרשים את המציאות "בעיניים" שאינן ניטרליות מאמונות וערכים שיש לנו והן לא בהכרח נכונות למציאות בשטח.

ולכן, כשאנו מבינים זאת. אנחנו צריכים להתרגל לתת פרשנויות שונות למציאות שאנו רואים, להבין ולשקול את התגובות שלנו כאלו שיהיו אפקטיביות לנו למצב הנוכחי ולעתיד.

 

 

אם נהניתם מוזמנים לשתף בכל מדיה,

להתייעצות ולקביעת פגישה אנא צרו קשר: 050-9006596 ריקי או השאירו את הפרטים שלכם באתר ואני אחזור אליכם בהקדם האפשרי. תודה